החלטה בתיק ע"מ 2229/10

בפני בקשה לעיון חוזר במעצרו של המבקש, אשר נעצר בהתאם להחלטתו של המשנה לנשיא מיום 08/07/10, לאחר שהתביעה ערערה על גזר הדין שניתן נגד המבקש בבימ"ש קמא. כזכור, המערער הורשע בבימ"ש קמא בעבירות של הסתה, פעילות נגד הסדר הציבורי והפרת הוראה בדבר סגירת שטח, ודינו נגזר ל-24 חודשי מאסר אשר מחציתם לריצוי בפועל ומחציתם על תנאי.

התביעה ערערה על גזר הדין, ובקשה את מעצרו עד תום ההליכים בערכאת הערעור, והמשנה לנשיא נעתר לבקשה זו, ונימק החלטתו בשני טעמים עיקריים: הטעם האחד עניינו במסוכנות של המשיב אשר לא הביע חרטה או שלילה של המעשים החמורים שביצע, והטעם השני עניינו בסיכויי הערעור בשים לב לכך שאין מדובר בערעור על ממצאי עובדה ומהימנות שלא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור, אלא בערעור שנועד לקבוע רמת ענישה בעבירות שטרם גובשה בהן רמת ענישה מקובלת.

חודש ויותר לאחר שניתנה החלטתו של המשנה לנשיא, הגישה ההגנה ערעור על הכרעת הדין, והדיון בערעור זה התקיים לפני שבועיים, ולדברי הסנגורים עצמם מדובר בערעור עקרוני שמעורר שאלות כבדות משקל. לדברי הסנגור, הגשת הערעור מטעם ההגנה יש בה כדי להוות שינוי נסיבות שמצדיק עיון מחדש במעצרו של המבקש, כשלכך מצטרף הטעם של חלוף הזמן, והעובדה שנוכח מורכבות הסוגיות שעומדות על הפרק בערעור זה, סביר להניח שפסק הדין בו לא יינתן בזמן הקרוב, ומוטב שבינתיים ישוחרר המבקש ממעצרו לחלופת מעצר מתאימה שתאיין את מסוכנותו. לעומת זאת, התביעה טוענת כי הבקשה הוגשה בטרם עת, ואין עילה לעיון חוזר במעצר, נוכח הזמן הקצר שחלף מאז נדון ערעור ההגנה, ונוכח העובדה שלא קהתה מסוכנותו של המבקש.

נקודת המוצא בהחלטה על עיון חוזר, היא ההחלטה המקורית שעליה מבקשים את העיון החוזר, כפי שנאמר לעניין זה בע"מ 2297/08: "... עיון חוזר אינו עוד ערר על החלטת המעצר. נקודת המוצא בעיון החוזר הוא שהחלטת המעצר שרירה וקיימת, אלא שבית המשפט מתבקש לשקול את המשך המעצר, בשים לב להתפתחויות שאירעו לאחר שניתנה ההחלטה המקורית...". אין מדובר אפוא בערר על ההחלטה הקודמת, אלא בבחינה שמא נשתנו הנסיבות מאז ניתנה ההחלטה המקורית, במידה שיש בה כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט באותה החלטה. כאמור, שני טעמים עיקריים עמדו ביסוד ההחלטה המקורית: מסוכנותו של המבקש וסיכויי הערעור. בעניין המסוכנות, אינני סבור שחל שינוי כלשהו מאז ניתנה ההחלטה המקורית, שיש בו כדי להפחית את המסוכנות, והטעמים שפירט המשנה לנשיא בהחלטתו, עומדים בעינם גם היום.

אשר לסיכויי הערעור, עיינתי עיין היטב בערעור ההגנה, אשר הוגש כחודש לאחר מתן פסק הדין בבימ"ש קמא, ומצאתי כי חלק מהטיעונים שבו עוסקים בממצאים שקבע בימ"ש קמא ובשיקולים ראייתיים שונים שבהם לטענת ההגנה טעה בימ"ש קמא. חלק ניכר מהטיעונים הללו הועלו ע"י ההגנה גם בדיון שנערך בבימ"ש זה ביום 07/07/10, בבקשת התביעה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים בערכאת הערעור, ולא היה בהם כדי למנוע מבית המשפט להורות על המשך מעצרו של המבקש. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש בעצם הגשת הערעור מצד ההגנה כדי לשנות בצורה ממשית מהערכת הסיכויים של שני הצדדים בערעוריהם, במידה שיש בה כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגיע בימ"ש זה בהחלטה הקודמת שנתן על המשך המעצר.

ועדיין נותר לנו לבחון את טענת ההגנה באשר לחלוף הזמן. בעניין זה, אינני סבור שניתן לקבוע כבר עתה, כאשר חלפו שבועיים בלבד ממועד שמיעת ערעור ההגנה, כי ההליכים בבימ"ש זה נמשכים יתר על המידה, באופן שמצדיק לעיין מחדש במעצרו של המבקש. עם זאת, ראוי כי בית המשפט יעשה כל שניתן כדי שהחלטתו תינתן בהקדם, עם כל המורכבות של הנושאים שעלו בערעורים אלו, וחזקה שכך אכן ייעשה. עוד יש לומר כי ככל שיחלוף זמן נוסף, יכולה נקודת האיזון להשתנות, ויינתן משקל רב יותר לשיקול של חלוף הזמן. בנסיבות הכוללות שלפנינו, נראה לי כי אם בתוך 45 יום, טרם תינתן החלטה בערעורים, יהיה מקום לשוב ולדון בשאלת המשך מעצרו של המבקש.

נוכח כל האמור, לא ראיתי מקום להיעתר לעת הזאת לבקשת ההגנה, ולכן הבקשה לעיון חוזר במעצרו של המבקש נדחית. 

ניתנה היום, 31 באוגוסט 2010, כ"א באלול התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: